שום זיקוקים לא נורו

חורף 2015

השינויים בחיינו מעניינים את הקרובים לנו, ואנחנו משתפים בניסיונות ובחוויות את כל בני המשפחה. יום אחד, הגיע מייל משלומית, אחותי האהובה. "אולי יעניין את אילן", היא כותבת, "סדנת שוקולד פראי של אמבר רוגע". אל המייל מצורף ברושור מלא אור, אהבה ורוחניות חדשה, המזמין להתנסות בייצור שוקולד נא - טיבעי, פראי ואורגני.

מאז התיכון, לא השתתף אילן בקורס או למד בצורה מסודרת. למען האמת, צורת הלימוד התיאורטית והפרונטלית הרתיעה אותו והוא תמיד העדיף התנסות אישית. אבל עכשיו, הקושי והתיסכול מניסיונות הייצור של שוקולד הקוקוס הביאו אותו לנקודה בה היה מוכן לשמוע על משהו אחר. כך, למרות ש"רוחניות חדשה" לא היתה חלק מחיינו, בלשון המעטה, הסכים אילן לסטות מעט מהמסלול - להיות "תלמיד" ולשלם על ידע.

חשבנו שמעבר לחוויה נחמדה ומעניינת (כך קיווינו), יקרה אחד משניים: או שאילן יקבל ידע שיעזור לו להמשיך בניסיונות ייצור שוקולד הקוקוס, או שהריענון והיציאה מהשיגרה ימריצו את מעיינות היצירה שלו ויאפשרו לו לצאת מהמבוי הסתום אליו ניקלע.

אילן התקשר למספר שהופיע על הברושור, והמענה היה מידי. אמבר היתה חביבה וקואופרטיבית והמפגש נקבע לערב אחד באמצע השבוע בחיפה.

באותו ערב, הגיע אילן למקום המפגש ומצא את עצמו מוקף בבנות גיל הזהב. קבוצת חברות הזמינה סדנת כיף ואילן צורף אליהן. מיד עם הכניסה, החלו החברות בפטפוט רוגש וטעימות ממגוון הפירות החתוכים שהיו על השולחן. בהמשך, הסתבר שהכוונה של אמבר הייתה לטבול את הפירות בשוקולד החם המומס, אבל תוכניות טובות יודעות להכיל שינויים, ואמבר זרמה עם הקבוצה.

אמבר הסבירה על חומרי הגלם ועל תכונותיהם, נתנה מתכון לשוקולד מחומרי בסיס, חיממה, עירבבה, הכינה סוגים שונים של טרפלס, יצקה שוקולד לתבניות ... ולאורך כל התהליך, עמד אילן בצד והקשיב קשב רב. להק החברות פטפט הסתובב וטעם, ואילו אילן לא נגע בדבר, הוא רק הקשיב, הביט ולמד.

וזה מה שאילן הבין: "נא" משמעו חי, כלומר שוקולד שעבר עיבוד מינימלי בטמפרטורות נמוכות מ-42 מעלות (ויש הגורסים 45 מעלות). בתנאים האלה, שומר השוקולד על ערכיהם התזונתיים העשירים של פולי הקקאו והוא נחשב לסופר פוד, שתורם לגוף האנושי גם מינרלים חיוניים וגם חומרים מעוררי אושר וסיפוק.

אמבר התייחסה לשוקולד כאל חומר רב כח, כזה הראוי לשם "משקה האלים" שהוצמד לו על ידי בני המאיה, וקשרה לו כתרים רבים הקשורים לחיי האהבה ולכוחות הריפוי שלו.

בסוף המפגש, שארך כשעה וחצי, הועברו דוגמיות לקופסאות פלסטיק קטנות, טרף למשתתפים.

עם הקופסה הזו נכנס אילן הביתה, מהורהר.

"תשמעי" הוא אמר לי, "יש כאן משהו, זה ממש מעניין", ועוד לפני שסיפר לי את סיפור המפגש עצמו פתח את קופסת הפלסטיק וטעמנו.

ומה אני אגיד לכם? זה היה טעים. ממש, ממש, ממש טעים.

********