" עשו מה שאתם יכולים, עם מה שיש לכם" (ת'יאודור רוזוולט)

קיץ 2014
סוף-סוף עברו שלושה חודשים. אילן התחיל לקבל דמי אבטלה ונרגע קצת.
הוא המשיך לחפש רעיון לאוכל פשוט וטעים, שיש לו ביקוש וניתן למכור אותו בקלות.
הרעיון הבא שעלה היה מלבי. מתן, החתן של אילן, טען שאין מלבי "שווה" בכל העמק ושאין ספק שזה משהו שכולם היו רוצים.
אני רגישה לחלב ואוהבת לבשל ובקלסר המתכונים שלי היה מתכון לקינוח מלבי מבוסס על קרם קוקוס, שהכנתי מספר פעמים ונשכח.
אילן שלף את המתכון, ניסה אותו, שכלל אותו, חילק טעימות, וראינו כי טוב.
בדקנו כדאיות כלכלית –מעולה! סימנו וי להמשך.
וכאילו בהזמנה, הגיע קול קורא מהקיבוץ - מי רוצה להקים דוכן אוכל בשבועות? הספיקה לנו התייעצות קלה כדי להחליט שמשתתפים.
מלבי היה לנו, אילן החליט למכור גם עוגיות טחינה, שהיו מאז ומתמיד הספציאליטה שלו.
היה לנו ברור שאנחנו מתכוננים לעסק עתידי ורצינו לעשות הכל הכי מקצועי שאנחנו יכולים, באמצעים הביתיים שלנו וביכולות המשותפות של בני המשפחה.
כדי לא להגביל את סוג המוצרים שיימכרו הגינו למיזם את השם "לקט" ואילן התחיל לארגן את כל הדרוש למכירת שבועות.
אביגיל בתי עיצבה לוגו ואילן חיפש ורכש כלים חד פעמיים מתאימים לאריזת שני המוצרים.
כדי להתחיל את הפרויקט ערכנו רשימה של כל מה שנצטרך כדי לארגן את הדוכן ולהתכונן למכירה:
מפות, שלט מוצרים ומחירים, כלי תצוגה והגשה. שאלנו את עצמנו האם כדאי לשים טעימות על השולחן - החלטנו שכן; איך נשמור את המלבי – בקירור בצידניות וקר-חומים ליד השולחן; איך ניקח כסף – קופסת עודף, רישום במחברת.
הגענו ארבעה, דקל ואילן סוחבים את הציוד ואביגיל ואני עורכות ומסדרות. הדוכן הראשון הוקם ואנחנו נלהבים ומצפים לראות מה תהיה תגובת הקהל.
ילדים עברו הלוך ושוב ליד השולחן ואכלו בכל פה מהטעימות, וגם המבוגרים טעמו בשמחה.
בשלב מסוים, העברנו את צלחת הטעימות לידנו והגשנו אותה לכל אדם פעם אחת בלבד.
רבים פירגנו, קנו, אכלו במקום או יותר מאוחר בבית, ובאו לשבח בפנינו את המוצרים.
איזה כיף! נראה שיש היענות ושווה להרחיב את הניסיון, אבל איך?
********
Comments