רואים את ההר

אביב – קיץ, 2015
הגאווה על גיבוש המתכון ופיתוח שיטת העבודה, שהניבו תוצאה טעימה ומשובחת כל כך, הייתה רבה, ואילן היה מוכן להמשיך לשלב הבא.
שנינו לא אנשי עסקים או יזמים - אף אחד מאיתנו לא מכר לימונדה לחברים בקיץ, או פתח סטרטאפ של הולכת כלבים כתלמיד תיכון. שנינו אנשים של מסגרות, שמרנים והולכים בתלם, לפחות בכל הקשור לעולם העבודה; - אילן נולד לתוך המסגרת הקיבוצית והשתלב בה מבחינה מקצועית, אני התגייסתי לממר"מ (בית הספר למחשבים של הצבא) והפכתי לאשת מחשבים, ושנינו המשכנו עד היום באותם המסלולים המקצועיים שבחרנו בצעירותנו. החיפוש אחר דרך מקצועית חדשה לאילן הוביל את שנינו הרחק אל מחוץ לאיזורי הנוחות שלנו.
אז התחלנו לדבר – בעיקר על איך ממשיכים מכאן, ותוך כדי מחשבה על הצעדים הבאים הבנו עד כמה התחום שנפתח בפנינו עצום ומגוון, ועד כמה הוא מאתגר אותנו בהיבטים שלא העלינו כלל על דעתנו בתחילת הדרך.
נתחיל מהעניין הפשוט מבין כולם, והאחד שדווקא כן חשבנו עליו תוך כדי גיבוש תהליך העבודה והמתכון - השוקולד עצמו. ברור היה שבראש סדר העדיפויות שלנו עומדים הבריאות, האיכות והטעם, הן בראשית דרכו של המוצר הטרי הן בטווח הארוך. התחלנו לתהות - כמה זמן יחזיק הפרלין מעמד? מכל מה שאילן קרא וחקר ידענו שלחומרי הגלם עצמם תוקף ארוך מאוד, והם אינם מתקלקלים מבחינה זו שאינם הופכים מזיקים למי שאוכל אותם. אבל הם כן מאבדים מטעמם ומיופים עם הזמן, וברור שלא רצינו שזה מה שיקרה לפרלינים שלנו.
אז בחנו את מידת העמידות של השוקולד: הכנסנו 12 פרלינים למקרר היין כדי לדמות תנאי אחסון אופטימליים, ו-12 פרלינים למקרר ביתי כדי לדמות תנאי אחסון בביתם של הקונים. מדי חודש טעמנו פרלין אחד ממקרר היין ופרלין אחד מהמקרר הביתי. אחרי חצי שנה השתנה הטעם של הפרלין שאוחסן במקרר הביתי והפך פחות טעים. לכן, בשם האיכות, החלטנו להגביל את חיי המדף של השוקולד שלנו לארבעה חודשים.
במקביל למבחן העמידות התחלנו לחשוב על מגוון הטעמים שנרצה להעניק לפרלינים שלנו. הראשונים שנבחרו היו תוספות של שקדים ושל חמוציות. הייתי שמחה לספר שהקדשנו זמן ומחשבה לבחירה, אבל זה לא נכון - התוספות נבחרו כמעט באקראי. בחרנו בשקדים כי את השילוב של אגוזים ושוקולד שנינו אוהבים, כי שקדים עדיפים מבחינה תזונתית על אגוזי לוז וכי הבנו שהם גם יותר פופולריים בציבור מהאגוזים. את החמוציות בחרנו לטובת חובבי השילוב של פירות ושוקולד מריר (אני!!!). היה ברור שלא נוכל לשלב פירות טריים, שמתקלקלים במהירות, חששנו שצימוקים יהיו מתוקים מדי, ואוכמניות אילן לא אוהב. כך נבחרו החמוציות - הן יספקו את השילוב המרענן של חמיצות ומתיקות והן גם זוכות לפופולריות רבה בקרב הציבור. אילן ניכנס שוב למטבח, וניסיון אחד עם שקדים ועם חמוציות הספיק כדי לדעת שיש לנו טעמים מנצחים.
אבל אז התחיל להטריד את אילן עניין אחר – מה לגבי מי שאוהב שוקולד חלב, ובפרט מי שאינו אוהב שוקולד מריר? אני טענתי שאלו אינם בקהל היעד שלנו ושזה בסדר שאין לנו מוצרים לכולם. אילן לא הסכים, והנושא עלה שוב ושוב ולא נתן לו מנוח. הפתרון היה לנסות ולייצר פרלינים מתוקים יותר, אבל שעדיין עומדים בקו שהחלטנו עליו - טבעוני, ללא סוכר, בריא כמה שאפשר.
שנינו אוהבים להשתמש במה שכבר יש, וניסיונות הייצור של שוקולד הקוקוס השאירו אותנו עם מלאי גדול של קוקוס ושל תבניות סיליקון בעלות שקעים קובייתיים. בקופסת הפלסטיק שאילן הביא מאמבר (הזכורה לטוב מסדנת השוקולד הפראי) היה גם קוקוס מצופה בשוקולד, כולל מתכון. מכאן הדרך הייתה קצרה - אילן ניסה את המתכון שקיבל מאמבר; הוסיף, שינה, עידן ועדכן עד שקיבל מלית רכה, נימוחה ומתוקה במידה; המלית נוצקה לתבניות הסיליקון, ולאחר שהתייצבה נטבלה בשוקולד הבסיסי. התוצאה הייתה מהממת!
פרלין התמר נוצר ממתכון שמצאתי באינטרנט, שעבר גם הוא שינויים ועידונים, שילוב הטעמים היה מעולה.
וכך השלימו פרליני הקוקוס והתמר - המתוקים, הטעימים והבריאים - את החמישייה המנצחת, לעת עתה.
*****
Comments